צו הירושה ברבנות
לאחר פטירתו של יחיד, תהליך הבטחת זכויות הירושה מחייב הגשת בקשה למתן צוואה או צו ירושה. צעד מכריע זה חיוני כדי להקל על חלוקת נכסיו של הנפטר בין יורשיו. כדי להפעיל הליך זה, מבקשים צו ירושה או צו קיום צוואה יכולים לבחור להגיש את בקשתם באחד משני אפיקים נפרדים: או בפנייה לרשם הירושה או בפנייה לבית הדין הרבני.
הגשת בקשה לצו ירושה בבית הדין הרבני
לפני תחילת הליך הגשת בקשה לבית דין רבני לקבלת צו ירושה או בקשה למימוש צוואה, רצוי לבצע בדיקה מקדימה באתר רשם הירושה. שלב זה חיוני כדי לקבוע אם כבר הוגשה בקשה קודמת לרשם הירושה או לבית דין רבני אחר. אמצעי זהירות זה מסייע במניעת כפילות מיותרת של בקשות ועמלות נלוות.
אנשים שיש להם תביעה מוצדקת לחלק מהירושה של קרוב משפחה שנפטר יכולים להתחיל בהליך בהגשת בקשה לצו ירושה לבית הדין הרבני הקרוב למקום מגוריו של הנפטר. על המבקש למלא טופס בקשה המיועד במיוחד למתן צו כאמור, ויש לחתום עליו כדין בנוכחות גורם משפטי או מול מזכירת בית המשפט. לצד בקשה זו יש לצרף העתק מתעודת הפטירה של הנפטר. במקרים בהם מדובר בצוואה, חובה להגיש את הצוואה המקורית בעצמה.
בעת הגשת בקשה לגזירה מבית הדין הרבני נדרשת הסכמה פה אחד של כל הגורמים בעלי האינטרס בירושה. הסכמה זו מכירה בסמכותו של בית הדין הרבני לפקח על הליכי הירושה. חשוב לציין כי בעלי עניין הבוחרים בסמכותו של בית הדין הרבני חייבים לחתום ביחד על טופס הסכמה המאשר את הסכמתם שבית הדין הרבני ינהל את חלוקת עזבונו של המנוח. כמו כן, על צדדים אלו להתחייב מראש לקבל את ההחלטות שהתקבלו על ידי בית המשפט לענייני ירושה.
במקרים בהם יורש מתגורר בחו"ל, ניתן לבצע את טופס ההסכמה בפני בית משפט המוכר רשמית על ידי הרבנות, בקונסוליה ישראלית הנמצאת בחו"ל או בפני נוטריון ישראלי הפועל בחו"ל.
עם קבלת הבקשה, בית הדין הרבני יעביר אותה לרשם הירושה לצורך אימות. אימות זה נועד לאשר שלא הוגשו בקשות נוספות לרשם ולקבל רשימת צוואות שהפקיד הנפטר מהמרשם הלאומי של הצוואות.
כמו כן, הבקשה נשלחת ליועץ המשפטי לממשלה של האפוטרופוס הכללי, אשר רשאי להגיב או למסור הודעה על אי התערבות בהליכים.
לפני מתן צו ירושה במסגרת בית הדין הרבני, מתבצעת הודעה פומבית באמצעות פרסומי עיתונות ורישומים רשמיים על מנת להבטיח שקיפות ועמידה בהליכים המשפטיים.
דיון בבקשה לצו ירושה בבית הדין הרבני
השתתפות בדיון בבית המשפט
בניגוד לבקשות המוגשות בפני רשם הירושה, בקשות המוגשות בפני בית דין רבני כרוכות תמיד בהליך דיוני פורמלי. לצורך מתן פסק דין יעיל בבקשה למתן צו ירושה, חובה על כל היורשים להגיע לדיון שנקבע בבית המשפט.
עם זאת, במקרים בהם יורש אינו יכול להופיע עקב מרחק גיאוגרפי או מחלה, יש לו אפשרות למלא טופס ספציפי שכותרתו "קנאה והסכמה לסמכות השיפוט של בית המשפט". טופס זה חייב להיות חתום כדין ואישור נוטריוני בפני בית משפט אזורי הממוקם הקרוב ביותר למיקומו של המבקש. בכך, מעניק היורש הנעדר את הסכמתו לסמכותו של בית הדין הרבני למרות היעדרותם הפיזית מהדיון.
במצבים בהם, בעקבות פטירת המוריש ולפני מתן צו ירושה בעניינם, נפטר אחד היורשים המיועדים, כדאי לתעדף מתן צו ירושה לעיזבון היורש הנפטר בטרם תמשיך עם עזבונו של המוריש. גישה רציפה זו מבטיחה חלוקה וניהול מסודרים של העיזבונות המעורבים בהתאמה.
עדים לצורך צו ירושה ברבנות
במהלך ההליך, חובה להקפיד על נוכחותם של שני עדים כשרים, שלשניהם אין קשר משפחתי עם המנוח או היורשים. בנוסף, עדים אלה אינם צריכים להיות בעלי קשר אישי קרוב זה עם זה. תפקידם להעיד על ידיעותיהם על המנוח ועל היורשים החוקיים המדוברים. עדים אלו ממלאים תפקיד מכריע באימות האותנטיות של צו הירושה.
ויתור על ירושה בבית דין רבני
בתחום הליכי ירושה בבית דין רבני, לכל יורש עומדת האפשרות לוותר מרצונו על חלקו בעיזבון לטובת אנשים ספציפיים, דהיינו בן זוגו, ילדו או אחיו של המוריש. מעשה ויתור זה צריך להתבצע לפני שבית המשפט יתן גזרה והעיזבון יחולק בין היורשים.
תהליך הוויתור על הירושה כרוך בחתימה על טופס משיכה פורמלי, הניתן בדרך כלל על ידי בית הדין הרבני. חשוב לציין שאם יורש הוא קטין, הוא יכול להמשיך בדרך פעולה זו רק באישור מפורש של בית המשפט.
מנגנון זה מאפשר ליחידים להפנות את הירושה החוקית שלהם כלפי מוטבים ספציפיים בהתאם לרצונותיהם ולשיקוליהם המשפחתיים.
מתן צו ירושה או צו קיום צוואה בבית דין רבני
לאחר הליך קפדני, ממשיך בית הדין הרבני במתן צו ירושה או צו קיום צוואה. השלבים הספציפיים בתהליך זה הם כדלקמן:
פרסום ותקופת המתנה: שלב ראשוני מכריע כולל פרסום המידע הרלוונטי. לאחר פרסום זה, חלה תקופת המתנה של 15 יום, שבמהלכה יש ליחידים אפשרות להעלות התנגדות.
תגובת היועץ המשפטי לממשלה: בדרך כלל, תוך כ-45 יום מתחילת התהליך, היועץ המשפטי לממשלה במשרד האפוטרופוס הכללי נותן תשובה רשמית.
חקירת יורשים ועדים: בית המשפט עורך חקירה יסודית של מעמד היורשים ואמינות העדים המעורבים בתיק הירושה.
מתן צו: לאחר השלמת השלבים החיוניים הללו, ממשיך בית הדין הרבני במתן צו צוואה או צו ירושה. צו זה קובע באופן סופי את היורשים החוקיים ומתווה את חלקיהם המתאימים בירושה.
התנגדות לצו ירושה או לצו קיום צוואה
במקרים בהם מועלית התנגדות למתן צו ירושה או צו קיום צוואה, חשוב לשים לב לדברים הבאים:
לבית הדין הרבני אין סמכות לדון ישירות בהתנגדות.
במקום זאת, הנושא מועבר לדיון נוסף בבית המשפט לענייני משפחה, אלא אם יסכים המתנגד מרצון שבית הדין הרבני יתייחס להתנגדותם.
תהליך זה מבטיח בחינה הוגנת וללא משוא פנים של התנגדויות תוך הקפדה על הערוצים המשפטיים המתאימים לפתרון.
ההבדל בין בית הדין הרבני לרשם לענייני ירושה
קיים פער מובהק בין בית הדין הרבני לרשם לענייני ירושה, הנובע בעיקר מהעקרונות המנחים עליהם הם מבססים את החלטותיהם.
בית הדין הרבני:
בית הדין הרבני מסתמך בעיקר על המשפט העברי (הלכה) כמסגרת היסוד שלו לקבלת החלטות.
פסקי הדין מבוססים על עקרונות דתיים ופרשנויות של מסורת המשפט היהודית.
לפיכך, ההחלטות שניתנו על ידי בית הדין הרבני בעניינים הנוגעים לענייני ירושה מושפעות ממצוות דת.
רשם לענייני ירושה:
לעומת זאת, רשם הירושה פועל במסגרת חוק הירושה והמשפט הישראלי.
החלטות המתקבלות על ידי הרשם מבוססות על העקרונות והתקנות המשפטיים הקבועים של מדינת ישראל.
פסקי הדין של הרשם בתיקים הקשורים בירושה נטועים אפוא במסגרת המשפטית הרחבה יותר של המשפט האזרחי הישראלי.
לאור הבדל ניכר זה בבסיס שעליו מתקבלות החלטות, מומלץ ונכון לפנות לייעוץ משפטי מעורך דין המתמחה בצוואות וירושות לפני פתיחת כל בקשה. התייעצות כזו מבטיחה הבנה ברורה של ההשלכות של הבחירה בבית הדין הרבני או ברשם לענייני ירושה לפתרון עניינים הקשורים לענייני ירושה, ובסופו של דבר מנחה את הפרטים לקראת דרך הפעולה המתאימה ביותר בהתאם לנסיבות והעדפותיו הייחודיות.
סמכויות שיפוט של בית דין רבני בענייני ירושה – סעיף 155 לחוק הירושה
סעיף 155 לחוק הירושה מתווה את הסמכויות השיפוטיות הספציפיות הנתונות לבית דין רבני בענייני ירושה. ההוראות העיקריות בסעיף זה הן כדלקמן:
- מתן צו ירושה בבית דין רבני: לבית הדין הרבני סמכות לתת צו ירושה, הקובע את היורשים החוקיים ואת חלקי הירושה המתאימים.
- מתן צו קיום צוואה בבית דין רבני: כמו כן, בית הדין הרבני יכול לתת צו קיום צוואה תוך הקפדה על ביצוע רצונותיו הסופיים של הנפטר בהתאם לדרישות החוק.
- קביעת זכויות למזונות מהעיזבון: במקרים בהם מדובר בתביעות מזונות מהעיזבון, בסמכות בית הדין הרבני לקבוע את המקבלים החוקיים ואת הזכאויות המתאימות.
עם זאת, חשוב לשים לב לשיקולים הבאים:
- הגנה על קטינים ויחידים פסול דין: במצבים בהם ישנם קטינים או יחידים שהוכרזו כפסולים משפטית בין הצדדים, זכויות הירושה שלהם נשמרות. הם יקבלו לא פחות ממה שהיו זכאים לקבל לו היה ניתן צו ירושה על ידי רשם הירושה.
- עדיפות ההלכה על פני הדין החילוני: בית הדין הרבני פועל במסגרת ההלכה (המשפט העברי) ואינו עשוי להכיר בתוקפו של דיני הירושה החילוניים כאשר הם מתנגשים עם ההלכה.
- אכיפת הסכמים על בסיס דיני תורה: אם קיימת הסכמה בין הצדדים המתיישבת עם עקרונות דיני התורה בדבר חלוקת העזבון, בית הדין הרבני יקיים את ההסכם במקום לאכוף את הדין החילוני.
לבסוף, אנשים המבקשים עותק של צו ירושה שניתן על ידי בית דין רבני יכולים לקבלו מהמרשם הלאומי, תוך הבטחת נגישות ושקיפות בהליך המשפטי.
אגרות בית הדין הרבני
בעת הגשת בקשה לצו ירושה בבית דין רבני, חשוב להיות מודעים לשכר הטרחה הנלווה, שנקבע בהתאם לתקנות השופטים (אגרות) התשל"ה – 1975. אגרות אלו חלות ומשמשות להקל על המשפט תהליכים הכרוכים בטיפול בענייני ירושה במערכת בתי הדין הרבניים.
צוואה על פי דין תורה – מתנה בריאה
ליחידים המבקשים להוריש את ירושתם באופן החורג מחלוקה שווה או מרחיב זכויות ירושה ליחידים שלא הוכרו כיורשים על פי דין תורה, קיימת אפשרות במנגנון של "מתנה מהיום ולאחר פטירתה".
בעיקרו של דבר, מתנה זו מעידה על כך שהרכוש מועבר למקבל מרגע חתימתו אך נשאר בשליטת המוריש עד לכתו. הסדר זה מאפשר יצירת צוואה הדוגלת הן במשפט העברי (ההלכה) והן בעקרונות המשפט האזרחי.
עם זאת, חשוב להבין שאם מוריש יוצר צוואה תקנית המייעדת יורש שלא מוכר ככזה על פי ההלכה, בית הדין הרבני לא ייתן תוקף לצוואה, שכן היא לא תיחשב תקפה לפי ההלכה היהודית. בתרחיש זה, הצוואה מחליפה את זכויות היורשים ההלכתיים.
במידה והיורשים ההלכתיים ירצו לכלול בירושה יורש שאינו הלכתי, יש להם אפשרות לרכוש את חלקו של אותו יחיד בעיזבון. פעולה זו מבטיחה שהצוואה תתקבל ותכירה על ידי כל הצדדים המעורבים, ומאפשרת פתרון הרמוני המכבד הן את ההלכה היהודית והן את העדפות הפרט.
עריכת צוואה ברבנות
עריכת צוואה, בהתאם להלכה היהודית, מציעה שיטות שונות שבאמצעותן אנשים יכולים להביע את רצונותיהם. שיטות אלו כוללות:
- צוואות בכתב יד: ניתן לערוך צוואה בכתב יד, בה המוריש כותב את צוואתו באופן אישי.
- צוואות עדים: לחילופין, ניתן לערוך צוואה בפני עדים המעידים על כוונות המוריש ומאמתים את אמיתות המסמך.
- צוואות בעל-פה: במקרים מסוימים ניתן להביע צוואה בעל-פה בפני דמות סמכותית.
- צוואות בפני רשות: צוואה בפני רשות יכולה להיות בכתב ובעל פה. בצוואה בעל פה, המוריש מעביר בעל פה את כוונותיו לרשות, אשר לאחר מכן רושם ומקריא בחזרה את תוכן הצוואה לאישור המוריש. צוואה מסוג זה, הנערכת בפני רשות, נחשבת ראיה לכאורה לכך שהמוריש אכן יצר את הצוואה ביום הנקוב ובמקום הנקוב.
המונח "רשות" בהקשר זה מקיף פרטים כגון: שופטים, רשמי בתי משפט, רשמים לענייני ירושה, חברי בית הדין הרבני או נוטריונים. דמויות סמכותיות אלו מוסמכות לפקח על תהליך יצירת הצוואה ולהבטיח את תוקפה המשפטי.
ראוי לציין כי מבחינת דיני הירושה, צוואה הנערכת במסגרת בית דין רבני נחשבת כצוואה הנערכת בפני רשות, העומדת בדרישות החוק ובסטנדרטים הקבועים במשפט העברי. זה מאפשר ליחידים לקבוע את צוואותיהם בצורה שתואמת את העדפותיהם הדתיות והמשפטיות.
