מהו אפוטרופוס?

אפוטרופוס, ממלא תפקיד מכריע בסיוע לאנשים שאינם מסוגלים לנהל את ענייניהם. בחוק הישראלי, אנשים כאלה מכונים "פסול דין", "חסוי" או "אדם שמונה לו אפוטרופוס". מינוי אפוטרופוס מתבצע באמצעות הגשת בקשה, ומתניע הליך בחינה שמטרתו לקבוע את נחיצות והיקף ההתערבות בחירותו של הפרט.

כאשר אנשי מקצוע הבוחנים את הנושא מגיעים למסקנה שאדם, להלן אדם א', אינו מסוגל לנהל את ענייניו, רשאי בית המשפט לענייני משפחה למנות אפוטרופוס שיפקח על העניינים שהופקדו על האפוטרופוס. הסדר זה מבקש לספק תמיכה והגנה על האינטרסים של אדם א'.

ניתן לסווג אפוטרופסות כזמנית או קבועה. אפוטרופסות זמנית נקבעת לתקופה קצובה וקצרה יחסית. במקרים בהם יתברר כי מצבו של אדם לא ישתפר, מינוי האפוטרופוס הזמני עשוי להתפתח לקבוע. במצבים מסוימים, בית המשפט עשוי אף למנות מספר אפוטרופוסים שישתפו פעולה לטובת המוגן.

מתוך הכרה בהשפעה המשמעותית על הזכויות והחירויות של האדם המוגן בעת ​​מינוי אפוטרופוס, פותחו מנגנונים משפטיים נוספים לשמירה על האינטרסים שלו תוך צמצום הפגיעה בחירותו ובפרטיותו. מנגנונים אלו כוללים "ייפוי כוח מתמשך" ו"תומך החלטה".

במקרים בהם לא ניתן למצוא אפוטרופוס מתאים בקרב משפחתו או קרוביו של הפרט, רשאי בית המשפט לקבוע אפוטרופוס חיצוני. אפוטרופוס חיצוני הוא מישהו שאינו קשור לפרט ומתמנה באמצעות גורם ממשלתי המכונה "הקרן לטיפול בסודיות", אשר אחראית לרווחתם של מספר רב של אנשים במצבים דומים. בנוסף, בית המשפט רשאי למנות אפוטרופוס מקצועי בדמות תאגיד, בדרך כלל חברה המתמחה בטיפול בתלויים. תאגידים כאלה אמונים על טיפולם של לפחות שלושה אנשים שאינם קשורים אליהם, והם פועלים בפיקוח משרד הבריאות.

אפוטרופוס, במהותו, הוא אדם שנוטל על עצמו מרצונו את האחריות לנהל היבטים מסוימים בענייניו של לקוח, לעתים קרובות כרוך בעניינים פיננסיים של אדם קשיש או חסר יכולת. מטפל כזה יכול לקבל על עצמו גם את הסמכות לנהל את ענייניו של הפרט ללא מינוי מראש. חשוב לציין כי אפוטרופוס הינו אמון, וככזה הוא מחויב בחובות המפורטות בסעיף 10 לחוק הנאמנות. חובות אלו אוסרות על אפוטרופוסים לעסוק במצבים המציגים ניגוד עניינים. במקרים של הטבה אסורה, ניתן לנקוט בצעדים משפטיים נגד האפוטרופוס להשבת רכוש או כספים שהופרשו שלא כדין.

מינוי אפוטרופוס

מינוי אפוטרופוס לבגיר מתבצע בהתאם להוראות סעיף 33 לחוק הכשרה משפטית ואפוטרופסות הקובע את התנאים בהם ניתן למנות אפוטרופוס. אפוטרופוס מתמנה בדרך כלל כאשר "אדם אחר שאינו יכול, באופן קבוע או זמני, לדאוג לענייניו, כולם או חלקם, ואין איש מוסמך ומוכן לטפל בהם במקומו".

חיוני לשקול מצבים שבהם אדם עלול באופן זמני לא להיות מסוגל לנהל את ענייניו, כגון במהלך תקופה של פציעה ושיקום. במקרים כאלה רשאי בית המשפט לענייני משפחה למנות אפוטרופוס זמני לתקופה קצרה. אולם מינוי זה כפוף לתנאים המפורטים בסעיף 33א לחוק הכשרה משפטית ואפוטרופסות. תנאים אלה כוללים:

• פגיעה אפשרית: מינוי אפוטרופוס זמני ייעשה רק אם ייקבע כי בהעדר מינוי כזה "עלולים להיפגע זכויות, אינטרסים או צרכיו של האדם".
• היעדר ייפוי כוח מתמשך: אם האדם לא העניק בעבר ייפוי כוח מתמשך לאפוטרופוס כללי לעניינים הנידונים.
• אי כדאיות מטרה: כאשר לא ניתן להשיג את המטרה המיועדת למינוי אפוטרופוס מבלי להגביל באופן משמעותי את זכויות האדם, ניסיונו ועצמאותו. בית המשפט יבחן חלופות, לרבות מינוי תומך החלטה בהתאם לסעיף 67ב.

 

מעבר לכך, בית המשפט לענייני משפחה ישקול גם האם למי שימונה כאפוטרופוס יש ניגודי עניינים כלשהם לענייניו של הפרט המוגן, כגון אינטרסים אישיים מנוגדים העלולים לסכן את שלומו של המוגן. בנוסף, בית המשפט יעריך האם האפוטרופוס המוצע הפיק בעבר הטבות אסורות כלשהן מרכושו של הפרט המוגן, או אם היו בעבר מחלוקות משפטיות הקשורות לאפוטרופוס המוצע בתפקידו כאפוטרופוס.

חשוב לציין כי מינוי אפוטרופוס אינו מותר כאשר ניתן ייפוי כוח מתמשך ועדיין בתוקף. במקרים כאלה יש עדיפות למינוי עורך דין על פי ייפוי כוח מתמשך, ובלבד שלא בוטל ייפוי הכוח המתמשך.

למידע נוסף ניתן להתייחס גם לתהליך מינוי אפוטרופוס לאנשים עם מחלת אלצהיימר, שעשוי להיות כרוך בשיקולים ונהלים ספציפיים.

בקשה למינוי אפוטרופוס ואפוטרופוס ניגוד עניינים

בקשה למינוי אפוטרופוס היא בקשה רשמית המוגשת בדרך כלל על ידי בן/בת זוג של אדם, קרוב משפחה או בא כוח היועץ המשפטי לממשלה, המייצג למעשה את האינטרסים של המדינה. בקשה זו נעשית בהתאם להוראות חוק הכשרה משפטית ואפוטרופסות תשכ"ב-1962 בישראל. הבקשה למינוי אפוטרופוס מוגשת לבית המשפט לענייני משפחה, ומותר לצרף חוות דעת רפואית של מומחה רפואי מוסמך. חוות דעת רפואית זו משמשת לבסס את הצורך במינוי אפוטרופוס לאדם עקב מצבו הרפואי או כל ליקוי שזוהו במהלך הערכה רפואית.

עם זאת, ישנם מצבים בהם קבלת חוות דעת רפואית אינה ריאלית. זה יכול להתרחש בין אם הפרט מתנגד להערכה או בשל הפרעה של בני משפחה או גורמים אחרים הפועלים כמטפלים. במקרים כאלה, מומלץ להיעזר בשירותיו של עורך דין עיזבון. לעתים קרובות, חסימה זו יכולה להיות ניסיון להשיג שליטה על אדם פגיע מסיבות שונות, כולל מחלוקות על ירושה, גישה לא מורשית לנכסים הפיננסיים של האדם ומניעים קשורים אחרים.

ראוי לציין כי למדינה יש סמכות לעתור למינוי אפוטרופוס גם כאשר יש חששות המועלים מרשויות הרווחה באשר לשלומו של הפרט. עתירות מסוג זה עשויות להתעורר כאשר נודע לרשות הרווחה על אדם המהווה סכנה לעצמו או לאחרים, חסר יכולת טיפול עצמי וחסר מטפל מתאים. כמו כן, עתירות אלו עשויות להיפתח כאשר אדם סובל ממחלה הפוגעת ביכולות קבלת ההחלטות שלו או גורמת להחלטות לא הגיוניות ובלתי הגיוניות לגבי רכושו.

בעת קביעת מינוי אפוטרופוס, בית המשפט מעריך היטב את התחומים הספציפיים להם ימונה האפוטרופוס. אלה עשויים לכלול עניינים רפואיים, עניינים אישיים וניהול רכוש. מטרת בית המשפט היא להגביל ככל האפשר את סמכות האפוטרופוס, כאשר המטרה העיקרית היא מניעת כל פגיעה מופרזת בחופש ובאוטונומיה האישית של הפרט.

אפוטרופוס ניגוד עניינים

אפוטרופוס נוטל על עצמו תפקיד קריטי בשמירה על האינטרסים ורווחתו של הפרט שעל רכושו או ענייניו האישיים הם הופקדו. תפקיד מרכזי באחריות זו הוא ההכרח שעל אפוטרופוס להימנע מכל מצב שעלול להוליד ניגוד עניינים בין האינטרסים האישיים שלו לאלו של הפרט שבטיפולו. חובה זו אינה רק עיקרון אתי יסודי אלא גם מעוגנת בחוקים שונים, השואבים את בסיסה מסעיף 10 לחוק הנאמנות.

ברוב המקרים, עצם הימצאותו של מצב היוצר ניגוד עניינים מהווה עילה מספקת כדי לפסול את האפוטרופוס מלקבל שליטה ברכושו או בענייניו האישיים של הפרט. זאת ועוד, הוראה ספציפית האוסרת במפורש על ניגודי עניינים מצויה בסעיף 48 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, הכתובה כדלקמן: "בתביעה משפטית המערבת את היחיד והאפוטרופוס שמונה להם או קרובי האפוטרופוס, למעט עבור מתנות שניתנו ליחיד, ובתביעה משפטית שבה מעורבים שני אנשים החולקים את אותו אפוטרופוס מינה, האפוטרופוס אינו מוסמך לייצג את הפרט עבורו הם מונו כאפוטרופוס."

מהותה של הוראה זו ברורה: נאסר על אפוטרופוס לפעול כמייצג או עו"ד כאשר מתעוררת מחלוקת משפטית בין הפרט האפוטרופוס לבין עצמו או קרוביו. בנוסף, איסור זה מתרחב למצבים שבהם קיים ניגוד אינטרסים מוכח בין טובת הפרט לבין העניינים או האינטרסים האישיים של האפוטרופוס. בנסיבות כאלה, חובתו של האפוטרופוס לתת עדיפות לרווחתו והגנתו של הפרט, ולדאוג שזכויותיו ואינטרסים שלו יישמרו ללא כל פשרה או ניגוד עניינים.

מסגרת משפטית זו מדגישה את תפקידם המכריע של האפוטרופוסים בשמירה על הסטנדרטים הגבוהים ביותר של התנהגות אתית ויושרה באחריות האפוטרופסות שלהם. היא שואפת לשמור על זכויות הפרט, למנוע ניצול ולקדם שקיפות והגינות בכל הנושאים המשפטיים הנוגעים לאפוטרופוס ולפרט שעליו ממונים להגן.

איסור חסד באפוטרופסות

המושג של תועלת אסורה באפוטרופסות קשור באופן מהותי לעקרונות היסוד של אפוטרופסות ואמון, שכן שני מושגים אלו קשורים זה בזה מטבעם. במהותו, ניתן לראות באפוטרופוס צורה מיוחדת של נאמן בהקשר של נאמנות. כתוצאה מכך, כאשר מדובר באנשים פגיעים, חסרי יכולת משפטית, חסויים, קטינים או תלויים בדרך אחרת במטפליהם, הדבר מעורר שאלות הנוגעות לנאמנותו של האפוטרופוס, החובות האתיות והאיסורים הספציפיים החלים על פעולותיהם בקשר לתפקידם.

משמעותה של שאלה זו נובעת מהפוטנציאל של אפוטרופוס סיעודי לעשות שימוש לרעה בעמדתו כדי להשיג הטבות אישיות האסורות במפורש על פי חוקי האפוטרופסות, חוקי הנאמנות והחוקים המסדירים חובת אמון. כעיקרון יסוד, אחריותו של אפוטרופוס סיעודי נגזרת מסעיף 10(א) לחוק הנאמנות ואינה כפופה לתנאים או חריגות.

על פי דיני הנאמנות, על אפוטרופוס סיעודי, כ"נאמן", מופקדת החובה לשמר, לנהל ולהעצים את נכסי הנאמנות, הנוגעים בהקשר זה לנכסי הלקוח או המטופל. הם מוסמכים לבצע את כל הפעולות הנדרשות למילוי תפקידם, אך הרשאה זו מותנית בהקפדה על האיסור הכולל להעמידם במצב של ניגוד עניינים.

יתר על כן, חשוב להדגיש כי אפוטרופוס פועל למעשה כנציג של הפרט בו הם מטפלים, מה שהופך אותם לכפופים לחוקי הסוכנות, במיוחד לחוק השליחות. עקרון הליבה האוסר על ההטבה משמש הגנה משפטית מפני כל פעולה שננקטת על ידי אפוטרופוס העלולה לנצל את מעמדו למען רווח אישי, פעולות האסורות בהחלט על פי חוקי האפוטרופסות, חוקי הנאמנות והחוקים המסדירים חובת אמון.

במקרה שניתן לבסס באמצעות ראיות כי האפוטרופוס-נאמן הפעיל את סמכותו על נכסיו של הפרט מתוך כוונה לרווח אישי, בין בעצמו ובין בשמו של מישהו אחר, ללא הרשאה מתאימה או באופן המנצל התלות והסודיות של המטופל, היא מהווה הפרה ברורה של חובת האמון שלו. בדומה, הוכחת קיומו של ניגוד עניינים שהביא להחלטות המעדיפות את האפוטרופוס על חשבון המוטב, מעידה אף היא על הפרת חובת האמון של האפוטרופוס.

תביעה נגד אפוטרופוס ונציג במסגרת ייפוי כוח מתמשך

תביעה נגד אפוטרופוס היא פנייה משפטית שניתן לפתוח כאשר יש חשש שהאפוטרופוס הפר את חובתו כלפי הפרט שבטיפולו או פועל באופן שמתנגש עם טובת האדם שעליו אמונים להגן. האם התוודעתם לכך שבן משפחה, המשמש כאפוטרופוס, מינף את מעמדו כדי להשיג יתרונות אישיים מנכסי הורה קשיש או חולה? למרבה הצער, נתקלנו במספר מקרים מסוג זה.

הפרת חובת האפוטרופוס, בין אם זה קרוב משפחה שמונה כאפוטרופוס ובין אם מדובר בממונה על פי ייפוי כוח מתמשך, יכולה להתבטא כפעולות שיש בהן ניגוד עניינים, רווח אישי או הפרת חובה משפטית. פעולות כאלה עשויות לכלול קבלת רשות לביצוע פעולות ספציפיות הקשורות לרכושו של הפרט, במיוחד כאשר יש להן ערך או משמעות משמעותיים. היסוד המשפטי להגשת תביעה נגד אפוטרופוס נעוץ בעובדה שלאפוטרופוס יש אחריות נאמנות כלפי המטופל, ללא קשר לשאלה אם הם מונו על ידי בית משפט או קיבלו על עצמם לנהל את רכושו של החולה (כאפוטרופוס למעשה). לפיכך, אם הנסיבות מגלות כי האפוטרופוס השיג או הבטיח טובות הנאה אישיות עבור עצמו או קרוביו מנכסי החולה, ניתן לנקוט בהליכים משפטיים.

יש חשיבות מכרעת להבחין במצב זה ממקרים בהם אפוטרופוס מקבל שכר טרחה באופן לגיטימי, באישור בית המשפט. במקרים כאלה, אין בסיס להגשת תביעה נגד האפוטרופוס בגין קבלת שכר טרחת אפוטרופוס שלא כדין, כפי שמותר על פי חוק. כאמור, בעוד שבית המשפט עשוי לבחור למנות קרוב משפחה כאפוטרופוס, חשוב לציין שסעיף 48 לחוק ההכשרה המשפטית והאפוטרופסות אוסר במפורש הן על קרוב משפחה המשמש כאפוטרופוס והן על קרובי משפחתו של האפוטרופוס שיכולים להרוויח מכך. ממעמדו וסמכותו של האפוטרופוס על הפרט המוגן.

במצבים שבהם מתברר שהאפוטרופוס, הנציג או קרוביהם הפרו את התחייבויותיהם, כגון מעילה באמון הלקוח על ידי רכישת הטבות אסורות באמצעות פעילויות כמו משיכות מזומנים לא מורשות, מניפולציה של מעמדו של האפוטרופוס כדי להימנות כמוטב במסמך רצון, או קבלת מתנות מהלקוח, ניתן לפתוח בהליכים משפטיים לביטול הרווח הפסול ולבקש פיצוי בגין הפרת חובת הנאמנות.

אפוטרופוס הגוף

אפוטרופוס של הגוף הוא סוג ספציפי של אפוטרופוס שמונה על ידי בית המשפט לענייני משפחה עם האחריות העיקרית לפקח ולנהל את הרווחה הפיזית של הפרט החסוי. זה כולל עניינים הקשורים לבריאותם, מקום מגוריהם, תזונה, טיפולים רפואיים ועוד. תפקיד האפוטרופוס של הגוף כרוך במגוון תפקידים שמטרתם להבטיח את רווחתו הפיזית של הלקוח.

תחומי האחריות העיקריים של אפוטרופוס הגוף עשויים לכלול:

• טיפול בריאותי: על האפוטרופוס מופקדת החובה לדאוג שהאדם החסוי יקבל טיפול רפואי מתאים בהתאם לצרכיו ולמצבו הרפואי. זה עשוי לכלול קביעת פגישות רפואיות, תיאום טיפולים והבטחת ציות לתרופות שנקבעו.
• תנאי מגורים: האפוטרופוס אחראי לוודא שהפרט מתגורר בתנאי מגורים מתאימים והיגייניים העומדים בדרישות הבריאות והבטיחות שלו. זה כולל טיפול בכל נושא הקשור למקום מגוריו של הלקוח כדי לשמור על סביבה בריאה ובטוחה.
• תזונה: תזונה נכונה חיונית לרווחתו של האדם המוגן. על האפוטרופוס לפקח על צרכיו התזונתיים, לוודא שיש להם גישה לארוחות מזינות ובמידת הצורך, לדאוג לתזונה מיוחדת או הגבלות תזונתיות.
• טיפול רפואי: לאפוטרופוס יש סמכות לקבל החלטות לגבי טיפולים והתערבויות רפואיות לאדם החסוי. הדבר עשוי להיות כרוך במתן הסכמה מדעת להליכים רפואיים והתערבויות מטעמם.
• השגחה: במקרים מסוימים, האפוטרופוס של הגוף עלול שלא לבצע את הפעולות הללו באופן אישי אלא מפקח על מטפל מוסמך המעניק טיפול ישיר לאדם המוגן. מטפל זה עשוי להישאר עם הפרט במקום מגוריו כדי להבטיח שכל הטיפול הנדרש מטופל כראוי.

 

בסך הכל, תפקידו של שומר הגוף חיוני בשמירה על בריאותו הפיזית ורווחתו של האדם החסוי. זה כרוך לא רק בקבלת החלטות קריטיות אלא גם במעקב פעיל ובפיקוח על הטיפול הדרוש על מנת להבטיח שבריאותו ותנאי החיים של הלקוח נשמרים ברמה מיטבית.

אפוטרופוס הרכוש

אפוטרופוס לרכוש, הוא נציג משפטי שמונה על ידי בית המשפט לענייני משפחה לפיקוח על ניהול נכסיו ורכושו של הלקוח. ייעוד זה מסמיך את האפוטרופוס לפעול כעורך הדין המשפטי של הלקוח בכל עניין משפטי הרלוונטי, וזו הסיבה שבחלק מתחומי השיפוט הם מכונים אפוטרופוסים משפטיים.

אחריותו של אפוטרופוס לרכוש משתרעת על ניהול מושכל של נכסי הלקוח. הדבר כרוך בקבלת החלטות השקעה שלא רק שומרות על המשאבים הפיננסיים של הלקוח אלא גם מאפשרות צמיחה סבירה של הנכסים המנוהלים. חיוני למצוא איזון בין שימור הקרן לבין ניצול הזדמנויות לצמיחה.

בנוסף לניהול השקעות, נוטל על עצמו אפוטרופוס נכסים את תפקיד הניהול הפיננסי השוטף מטעם הלקוח. זה כולל משימות כמו גביית קצבאות, חלוקת תשלומים למטפלים, כיסוי הוצאות קניות, טיפול בתשלומי מס וניהול עלויות שונות אחרות שנגרמו ללקוח.

זאת ועוד, אפוטרופוס הרכוש מחויב להגיש דוח שנתי לאפוטרופוס הכללי, המפרט מידע מפורט על רכוש הלקוח, הפעולות שננקטו ביחס אליו וכל פרט רלוונטי אחר. מנגנון דיווח זה מסייע להבטיח שקיפות ואחריות בניהול נכסי הלקוח.

חשוב להדגיש כי לא מוקנית לאפוטרופוס סמכות בלתי מוגבלת לפעול לפי שיקול דעתו לגבי רכוש הלקוח. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מספק מסגרת ברורה של פעולות שלגביהן על האפוטרופוס לבקש הדרכה והנחיות מבית המשפט לענייני משפחה. מסגרת משפטית זו נועדה להגן על טובת הלקוח ולהבטיח שהאפוטרופוס פועל בגבולות החוק שנקבעו.

במקרים רבים, ניתן למנות גם אפוטרופוס לרכוש שישמש כאפוטרופוס של הגוף בו-זמנית. מינוי כפול זה מאפשר פיקוח מקיף על הרווחה הפיזית של הלקוח והן על ענייניו הפיננסיים, ומבטיח שכל היבטי חייו מנוהלים ומוגנים כראוי.

אפוטרופוס לדין

אפוטרופוס לדין הוא נציג משפטי שמונה על ידי בית המשפט כדי לסנגר בפרט ולשמור על האינטרסים שלו בהליך משפטי. מינוי זה יכול להתבצע ללא קשר אם הפרט הוא קטין, נטול יכולת או במעמד חסוי. אפוטרופוסים משפטיים מוגדרים בדרך כלל על ידי בית המשפט במצבים שבהם הצד המעורב, לעתים קרובות אדם מבוגר או נכה, דורש אפוטרופוס חוקי כדי להבטיח ייצוג נאות שלהם במערכת המשפט.

בניגוד לסוגים אחרים של אפוטרופוסים שמתמנים על פי התאמתם לנהל את ענייני הלקוח, אפוטרופוס משפטי הוא לרוב עורך דין בעל מומחיות בייצוג אינטרסים של לקוחות בהקשר משפטי. תפקידם העיקרי הוא לשמש כסנגור ומגן על זכויות ואינטרסים של הפרט במהלך הליכים משפטיים. זה יכול להקיף מגוון רחב של עניינים משפטיים, החל מתיקים אזרחיים ועד לענייני דיני משפחה או סכסוכי עיזבון.

גם במצבים בהם נפתחת תביעה נגד אפוטרופוס, רשאי בית המשפט למנות אפוטרופוס חוקי שייצג את הפרט שהיה בעבר בטיפולו של האפוטרופוס. אפוטרופוס חוקי זה יפעל בשם הפרט החסוי, במיוחד במקרים בהם יש טענות כי האפוטרופוס לשעבר פעל נגד טובת הלקוח, אולי על ידי חיפוש הטבות אישיות בלתי מורשות.

מינוי אפוטרופוס חוקי מבטיח כי הזכויות והאינטרסים המשפטיים של יחידים, במיוחד אלה שעלולים להיות פגיעים או שאינם מסוגלים לייצג את עצמם בצורה יעילה בהקשר משפטי, מוגנות ומתקיימים בצורה נאותה במסגרת מערכת המשפט.

חלופות לאפוטרופסות

תפיסת החלופות למינוי אפוטרופוס עלתה בתגובה לביקורות המופנות כלפי מוסד האפוטרופסות, שלעיתים עלולה לפגוע באופן משמעותי בחירויות ובפרטיות של המוגנים. הסדרים משפטיים חדשניים אלה שואפים ליצור איזון בין הגנה על אנשים פגיעים לבין שמירה על האוטונומיה שלהם. שתי חלופות מרכזיות לאפוטרופסות מסורתית הן "ייפוי כוח מתמשך" ו"תמיכה בהחלטה".

• ייפוי כוח מתמשך (LPA): ייפוי כוח מתמשך הוא מסמך משפטי שנועד להעצים אדם לקבל החלטות מתקדמות בנוגע למינוי נציג מהימן אשר ינהל את ענייניו כאשר לא יוכל לעשות זאת בעצמו. באמצעות LPA, אדם יכול לציין לא רק את זהות הנציג שבחר אלא גם לקבוע תנאים לתוקפו של המינוי ולהגדיר את היקפו. ניתן לראות במנגנון זה כמי שמעניק לאדם את הזכות לבחור מראש את האפוטרופוס שלו במקרה הצורך. חשוב לציין שהאדם שמונה במסגרת LPA אינו אפוטרופוס אלא עורך דין בפועל הפועל בשמו של האדם על פי הנחיותיו.
• תמיכה בהחלטה: תמיכה בהחלטה כוללת מינוי של אדם על ידי בית המשפט לתת הדרכה ותמיכה לאדם בקבלת החלטות חשובות. לתומך ההחלטות אין סמכות לקבל החלטות בשם מי שעומד במרכז המינוי או למנוע ממנו לקבל החלטות. במקום זאת, תפקידם לסייע לפרט בהבנת ההשלכות של החלטות רכושיות משמעותיות ולוודא שהם מיודעים היטב. במקרים בהם מתקבלות החלטות כאלה, מחויב תומך ההחלטות לדווח עליהן לבית המשפט. מנגנון דיווח זה קיים כדי להגן על הפרט מפני החלטות שעלולות להשפיע לרעה על ענייניו.

חלופות אלה לאפוטרופסות מסורתית מטרתן לכבד את זכותו של הפרט להגדרה עצמית, תוך מתן הגנות חיוניות למי שעשויים להזדקק לסיוע בקבלת החלטות או בניהול ענייניו. על ידי מתן אפשרות לאנשים לבצע בחירות באופן יזום לגבי נציגיהם העתידיים ומתן תמיכה בהחלטה בעת הצורך, הסדרים משפטיים אלה מציעים גישה גמישה יותר ופחות פולשנית להבטחת רווחתם ואוטונומיה של אנשים פגיעים.

אפוטרופסות זמנית

אפוטרופסות זמנית היא מינוי משפטי לתקופה קבועה מראש, במהלכו מוקצה לאדם תפקיד אפוטרופוס במטרה ראשית למלא את תפקידו ולשמור על שלומו של החסוי עד למינוי אפוטרופוס קבוע. תקופת ביניים זו משמשת שלב חיוני להערכת נסיבות הלקוח, צרכיו, עמדתו ביחס למינוי אפוטרופוס וכן התאמתו של האפוטרופוס הזמני למלא את תפקידו ביעילות.

בדרך כלל, תהליך הערכה זה כרוך בהשתתפות אנשי מקצוע, לרוב כולל עובד סוציאלי שהוגדר על ידי בית המשפט לענייני משפחה. תפקידם להעריך באופן מקיף את מצבו של הלקוח, תוך התחשבות בגורמים שונים, לרבות צרכיו הפיזיים והרגשיים, יכולתו לקבל החלטות והאינטרסים הכוללים שלו. הערכה זו מסייעת בקביעה האם יש למנות אפוטרופוס קבוע, ואם כן, מי יכול להיות המועמד המתאים ביותר לתפקיד.

חשוב לציין שבדיוק כמו עם אפוטרופוסים קבועים, ניתן לנקוט הליכים משפטיים נגד אפוטרופוסים זמניים בנסיבות מסוימות. פעולות אלו עשויות לנבוע מטענות לניגוד עניינים, הפרות של האיסור על השגת הטבות אישיות או חששות לגבי התאמתו של האפוטרופוס הזמני לתפקיד. האפוטרופוסים הזמניים צפויים לעמוד באותם סטנדרטים אתיים ומשפטיים כמו אפוטרופוסים קבועים, וכל הפרה של תקנים אלה עלולה לגרום לתוצאות משפטיות.

האפוטרופסות הזמנית משמשת אמצעי הגנה ביניים להבטחת רווחת הפרט במהלך תקופת המעבר לפני מינוי אפוטרופוס קבוע. היא מאפשרת הערכה מדוקדקת והתחשבות בנסיבות הייחודיות של הלקוח תוך שמירה על זכויותיו ורווחתו.