הסכם בין יורשים

"הסכם בין יורשים" הוא הסכמה מחייבת המנוהלת בסעיף 110 לחוק הירושה. הסכם זה מעניק ליורשי המנוח את החירות להחליט על חלוקת הירושה ביניהם. למרבה הפלא, הם יכולים לקבוע זאת ללא קשר לרצונו של המנוח, ללא קשר אם הייתה צוואה במקום או לא.

המטרה העיקרית של הסכם זה היא להציע ליורשים דרך להגדיר מחדש את חלוקת העיזבון, שאולי הוסברה בעבר בחוק הירושה או בצוואה. באמצעות הסכם זה, כל יורש, בהיותו צד לו, עשוי להגיע לשיעור מגוון מנכסי העיזבון.

אין חובה לאשרר הסכם זה בבית משפט לענייני משפחה. ליורשים יש שיקול דעת לסיים ביניהם הסכם, תוך התוויית חלוקת העיזבון על סמך החלטותיהם ההדדיות. אף על פי כן, ישנם חריגים מסוימים לעיקרון כללי זה, אשר יפורטו בהמשך.

מוטיבציה משמעותית לנסח הסכם כזה היא תכנון אסטרטגי של מיסים החלים על מעברי נדל"ן. לדוגמה, אם יורש צפוי לשלם סכום מינימלי בעת מכירת קרקע בירושה בעתיד, יהיה זה נבון להעריך מחדש ולחלק מחדש את העיזבון. זה יכול לסלול את הדרך לחיסכון פוטנציאלי במס כאשר הקרקע תימכר בסופו של דבר. סיבה מרכזית נוספת להסכם שכזה היא פתרון של סכסוכי ירושה בדרך ידידותית על ידי חלוקה מחדש של נכסי העיזבון.

במקרים מסוימים, היורשים עשויים למצוא מכנה משותף על חלוקת העיזבון לאחר ערעור צוואה. המחלוקת נוצרת בדרך כלל בין אלה שחשים בחסר מחלוקת הירושה לבין אלה שמרוויחים על פי הצוואה. כאשר מושגת הסכמה על חלוקת הירושה, עשויות להיווצר שתי תוצאות עיקריות:

• הצוואה בטלה ומבוטלת, מה שמוביל למתן צו ירושה. בהמשך, ניתן לחלק את הנכסים בין כל היורשים כראות עיניהם, לעיתים אף בניגוד לרצונו של המנוח.
• הצוואה נשארת בתוקף אך חלקית בלבד. ניתן צו לצוואה, עם זאת, כל חלק הגורם לפערים בין היורשים לא יחזיק בלגיטימיות כלשהי, למעט ההוראות שנקבעו בהסכם בין היורשים.

ראוי לציין שהסכמים כאלה עשויים להיראות בסתירה לזכויות הירושה של בן זוג בחיים. עם זאת, בתנאי שבן הזוג יש הסכמה, אין מניעה ליצירת הסכמה כזו.

לבסוף, בגדר הסכמים אלו נמצא "הסכם הירושה העתידי". הסכם ייחודי זה מאפשר ליורשים לקבוע את חלוקת הירושה גם כשהמוריש עדיין בחיים. הכרחי לשקול התנגשויות פוטנציאליות בין כל הסכמי ממון קודמים כנגד הוראות צוואה לבין ההסכם בין היורשים.

איזון תשלומים בין יורשים

בעת חלוקת עיזבון, לנכסים הבודדים שבתוכו יש לרוב ערכים שונים. כתוצאה מכך, אם הסכם מכתיב שיורש אחד יקבל נכס בשווי גבוה יותר ממה שמקבל יורש אחר, עלול להתעורר צורך לפצות את האחרון. אמצעי פיצוי כאלה מכונים בדרך כלל "תשלומי איזון".

עם זאת, בעת גיבוש הסכם כזה, קיים אילוץ חיוני: ההסכם אינו יכול לשלב רכוש מחוץ לגבולות העזבון. העסקה מוגבלת בהחלט לנכסים בתוך העיזבון עצמו. במילים פשוטות יותר, לא ניתן להכניס למשוואה נכסים חיצוניים, שאינם חלק מהעיזבון, כדי להשיג מראית עין של איזון בין היורשים. לפיכך, יש לחלק את העיזבון בין היורשים ללא שזירת כספים או נכסים מחוץ לגבולו. זה מוביל לעתים קרובות למצב שבו המשא ומתן עלול לקרטע, שעלול לגרום לחוסר יכולת לגבש הסכם.

ניקח לדוגמא עזבון הכולל דירה בשווי של 3 מיליון ש"ח וסכום מזומן נוסף של 500,000 ש"ח. אם יש לפצל עיזבון זה בין שני אחים, וההסדר מחייב שאח אחד יורש את כל הדירה ואילו השני יפוצה במזומן, נוצרת מצוקה. חישוב ראשוני מגלה כי הירושה של האח הראשון עולה על 1,500,000 ₪ (מחצית משווי הדירה). עם זאת, המזומנים הנזילים של העיזבון אינם משמעותיים מספיק כדי לאזן את הפער הזה עבור האח השני. כתוצאה מכך, זה הופך להיות מאתגר לחלק באופן שוויוני את המניות באמצעות ההסכם.

לאור חוסר האמון הנפוץ בקרב יורשים, מציאת פתרונות תשלום חדשניים להחזרת האיזון ביניהם הופכת למאתגרת מבחינה אובייקטיבית. עם זאת, הכרחי להכיר בכך שאין מנדט משפטי המבטיח שוויון בחלוקת הנכסים בין היורשים. מותר בהחלט לנסח הסכם שבו נכסי העיזבון מחולקים בצורה לא שווה בין המוטבים.

הסכם חלקי בין יורשים

הרעיון של הסכם חלקי בין יורשים נובע מההבנה שחלוקת עיזבון אינה מחייבת איזון רכושי אחיד. לפיכך, מותר לחלוטין ליורש אחד לוותר על חלקו לטובת יורש אחר, ואין התנגדות משפטית להחלטה כזו. בניגוד למה שניתן לצפות, אין מנדט לספק לרשויות פירוט כספי מפורט, המעיד על חלוקה צודקת של נכסי העיזבון, גם אם החלוקה שונתה.

אכן, ההסכם עשוי לקבוע שיורש אחד מקבל חלק ארי מנכסי העיזבון, בעוד שאחרים מקבלים חלק קטן יותר. אפילו יעלה על הדעת שיורש יוותר על כל הירושה מבלי לצפות לפיצוי כלשהו בתמורה. בתרחישים כאלה, הסדר זה הופך בעצם למתנה או, במונחים פורמליים, ל"הסכם מתנה" בין היורשים.

בשל אופיו, כאשר ההסכם מתייחס רק לחלק מחלוקת העיזבון, הוא מכונה לעתים קרובות "הסכם חלקי". בדרך כלל, החותמים על הסכמים כאלה עשויים להיות אחים שיורשים על סמך חוקי ירושה סטטוטוריים או יורשים שזוהו בצוואה. עם זאת, חשוב לציין שלא כל היורשים צריכים להיות צד להסכם זה.

לעומת זאת, אנשים שאינם מוכרים כיורשים, בין על פי אמות מידה משפטיות או כקבוע בצוואה, אינם יכולים להשתתף או לחתום על הסכם יורשים לצד יורש לגיטימי. הזכות לערוך ולסיים הסכם זה שמורה בלעדית ליורשים אמיתיים, ללא קשר להימצאות או היעדר צוואה, העוברים בירושה על פי חוק הירושה.

מיסוי מקרקעין בהסכם בין יורשים

כאשר הסכם בין יורשים מתרכז אך ורק בהתאמת חלוקת נכסי העיזבון, ללא הכנסת נכסים חיצוניים לעיזבון, העברת המקרקעין למי מהיורשים אינה חייבת במס. כפי שהודגש בעבר, תכנון מס עומד כמניע עיקרי ליצירת הסכמים כאלה בין יורשים.

איסורים בהסכם בין יורשים

מהן המגבלות בעריכת הסכם בין יורשים? ראשית, חשוב להבין שהסכם כזה יכול לכלול רק יורשים מוכרים. אם יחיד ויתר על הירושה, הוא לא יכול להשתתף בהסכם כלשהו בין היורשים. הסיבה לכך היא שעם הוויתור הם למעשה מוותרים על מעמדם ונתפסים כמי שמעולם לא ירש, ולפיכך, מעולם לא היה יורש.

קביעה משמעותית נוספת היא שהסכם בין יורשים יכול להיקבע רק כל עוד העיזבון נותר בלתי מחולק. לאחר שחלקו, או כולו, מהעיזבון חולק, לא ניתן לגבש הסכם נוסף בין היורשים או לתכנן הסדרים חדשים של חלוקת עיזבון.

יתרה מכך, נכסים חיצוניים – אלה שאינם חלק מטבעם מהעיזבון – אינם יכולים להשתלב בהסכם. ההסכם חייב להתמקד אך ורק בנכסי העיזבון, או בקבוצת משנה של נכסים אלה. הכנסת נכסים מחוץ לעיזבון להסכם כזה פוסלת אותו, והופכת אותו לאי עמידה בסטנדרטים להסכם יורש מקובל.

עם זאת, פתרון פוטנציאלי אחד לאיסור הנוקשה הזה על מיזוג נכסים שאינם מקרקעין עם נכסי עיזבון הוא התקשרות של רווחים עתידיים שנוצרו על ידי נכסי העיזבון. ניתן למנף את אלה כחלק מתשלומי האיזון בין היורשים, ולמעשה משמשים כפיצויים עתידיים.

אישור הסכם בין יורשים

כאשר מבקשים לאשרר הסכם בין יורשים, ההליך המקובל כרוך בהגשת בקשה מתאימה לרשם לענייני ירושה או לבית המשפט לענייני משפחה. במקרים בהם היורשים ניהלו משא ומתן מוצלח והגיעו להסכמה, נהוג לצרף את ההסכם האמור לבקשה למתן צוואה או צו ירושה כאשר הוא מוצג בפני רשם הירושה. כאמור, אין דרישה קפדנית לקבלת אישור רשמי להסכם, ואין צורך להגיש בקשה מובהקת לאישור הסכם בין יורשים בבית משפט.

עם זאת, ההכרח לבקש תוקף של בית המשפט מתגלה כאשר אחד הצדדים המעורבים בהסכם נחשב "חסוי", כגון נכה, קטין, מישהו שהוקצה לו אפוטרופוס או אדם בעל ייפוי כוח מתמשך. בתרחישים כאלה, בעוד שההסכם חייב להיות מתועד בכתב, עדיין ניתן לצרף אותו לצו הירושה או לצו קיום הצוואה.

ליורשים יש אפשרות לנסח ביניהם הסכם חלוקת עיזבון ולשמור אותו לתיעוד שלהם. עם זאת, כאשר הסכם זה מוצג לבית המשפט לאישור, הוא נתון לבדיקה של עורך הדין המייצג את היועץ המשפטי לממשלה. תהליך סקירה זה יכול להיות ממושך, ולעתים קרובות נמשך על פני מספר חודשים. אם נציג היועץ המשפטי לממשלה מזהה אי סדירות כלשהי במסגרת ההסכם, טריוויאלית ככל שתהיה, היא עלולה לגרום לדחיית אישור ההסכם.

בנסיבות שבהן צד אחד חסוי או נטול יכולת משפטית, כגון קטין או מישהו תחת אפוטרופסות, יש צורך באישור היועץ המשפטי לממשלה. מבקשים זאת באמצעות האפוטרופוס הכללי כחלק מתהליך התיקוף בבית המשפט לצדק. במקרים כאלה, בדרך כלל מונה אפוטרופוס חוקי כדי לשמור על זכויות הצד חסר היכולת. ראוי לציין כי גם אפוטרופוס טבעי של קטין, כמו הורה, אינו מוסמך לחתום בשם הקטין על ויתור על חלק כלשהו מהירושה.

הסכם על ירושה עתידית

הסכם זה נוגע לחלוקה פוטנציאלית של עיזבון עתידי שעשוי לעבור בירושה. התנאים המפורטים כאן מתייחסים להוראות ולהנחיות סביב הסכמים כאלה:

• מותרות ההסכם: יורשים עתידיים רשאים להתקשר בהסכם לגבי חלקיהם בעיזבון עתידי פוטנציאלי עוד לפני פטירתו של המוריש. הדבר אינו אסור בדיני הירושה או בכל עסקה הנוגעת לירושה עתידית.
• אופי לא מחייב: הסכם שנערך בין יורשים פוטנציאליים בדבר חלוקת עיזבון עתידי אינו מחייב את הצדדים במידה ולא ירשו בסופו של דבר את העיזבון האמור.
• איסור נישול: חל איסור מוחלט על יורשים עתידיים להתקשר בהסכם מתוך כוונה לנטרל או לשלול מכל יורש פוטנציאלי את חלקם החוקי או את הירושה העתידית שלו.

הבהרה לגבי הסכם בין היורשים

סוג זה של הסכמים אינו נכנס לקטגוריית הסכמים "בין יורשים" כמפורט בסעיף 110 לחוק הירושה.

הסיבה לסיווג זה היא כפולה:

ראשית, בעוד המוריש בחיים, לא קיימת ירושה, ומכאן שאין "יורשים" בעת עריכת ההסכם.

שנית, ההסכם הוא בעצם ספקולציה לגבי אירוע עתידי אפשרי: ירושה של נכסים. ככזה, אין כל ביטחון שניתן או יבוצעו התנאים בתוך.

חיוני להתייעץ עם יועץ משפטי לפני יצירת הסכמים כאלה כדי להבטיח שזכויות כל הצדדים מוגנות ושההסכם עולה בקנה אחד עם חוקי הירושה הרווחים.

הסכם בין יורשים: דוגמאות

חלוקת הירושה העתידית בין יורשים פוטנציאליים יכולה להיות עניין מורכב. כדי להבהיר את סוגי ההסכמים הפוטנציאליים שניתן לעשות, אנו מציגים את הדוגמאות הבאות:

הסכם מכירת אופציה, זהו הסכם שבו ניתנת ליורש פוטנציאלי האפשרות לרכוש נכס או נכס ספציפי, בכפוף לירושתו החוקית.

משמע, בתנאי שהיורש יורש בסופו של דבר את הנכס המדובר, יש להם את הזכות המוסכמת מראש (אך לא החובה) לקנות אותו, לרוב במחיר שנקבע מראש.

הסכם חלוקת מזומן-מקרקעין, על פי סוג זה של הסכם, יורש אחד ייקח את הנכסים הכספיים (מזומן) של העיזבון, בעוד יורש אחר מקבל את נכסי המקרקעין או הזכויות הקשורות לעיזבון.

זה יכול להועיל בתרחישים שבהם יורש אחד מעדיף נזילות והשני חפץ ברכוש מוחשי. הסכם כזה מבטיח ששני היורשים מקבלים נכסים התואמים את העדפותיהם או צרכיהם.